לשמוח בחלקך

 לפתוח מודעות ולאפשר את השינוי לטובה.קחו כמה רגעים לקרוא עד הסוף - זה ישמח אתכם לשמוח בחלקך!

רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א מלמדינו איך יוכל האדם לשמוח בחלקו.
"דע, שבכל צרה שבאה לעולם,
בתוכה ממש מונחת הישועה,
והצרה עצמה היא תכלית הישועה. וכמשל הגולם הנאבק בכנפיו בתוך פקעת צרה עד שכנפיו מתחזקות ויוצא הוא אל המרחב.
וככתוב: "בצר הרחבת לי".
וצריך האדם להתבונן היטב בצרתו ולחפש בה את נקודת האור שעל ידה תהיה לו הרחבה וישועה.
שיש לאדם ייסורים ישמח.
וכן אמרו חכמים : חביבין יסורין.
ועוד אמרו חכמים : כל השמח בייסורים שבאין עליו – מביא ישועה לעולם. וירגיל פיו לומר "גם זו לטובה" ,
כָּל דְּעָבִיד רַחְמָנָא - לְטַב עָבִיד -
"כל מה שעושה הקב"ה - הרחמן לטובה עושה"
תכלית האדם - אמונה! להגיע לאמונה אבסולוטית בכל מעשיו של הקב"ה שהם נועדו לטוב,
אף אם בראיה עכשווית נראה שהם רעים, וכן מתאר ביטוי זה ביטחון מלא בכל הנקרה בדרכו של האדם.
והנה לנו דוגמה מרבי עקיבא בן יוסף.
בתלמוד מובא סיפור על רבי עקיבא שכאשר הלך בדרך והגיע לעיר אחת ותושביה סירבו לארחו, אמר לעצמו:
"כל מה שעושה הקב"ה לאדם - זה לטובתו"; הלך רבי עקיבא ונשכב לישון בשדות. היו עמו תרנגולת (להעיר אותו מהשינה), וחמור (לשאת משאות) ונר (כדי ללמוד בלילה). באה רוח וכיבתה את הנר, וחתול שאכלה את התרנגול, ואריה שטרף את החמור.
רבי עקיבא הגיב באמונה ואמר:
"כל מה שעושה הקב"ה - לטובה עושה". באותו לילה בא גדוד רומאי לעיר, פשט עליה ושבה את בני העיר,
ובכך הוברר לו שכל המקרים המצערים הללו - היו לטובתו.
רש"י מוסיף ואומר ש"אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי".
בהתאם לדברי התלמוד, נפסק בשולחן ערוך: "לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד".
כי יש כמה רעות אשר סופן טובות,
וכן דרשו רבותינו על מקרא זה ,
"אודך ה׳ כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני": משל בשני בני אדם שהלכו לעבור בספינה. האחד ישב לו קוץ ברגלו, עד שלא היה יכול לילך בספינה, וחברו נכנס בספינה לעבור. התחיל זה לקלל את יומו. לימים שמע שנטבעה הספינה ומתו האנשים אשר בה. אז התחיל זה לשבח לבורא יתברך, כי ראה שהיה זאת כדי להחיותו . לכן ישמח אדם בייסורין ובשאר נזקים שיהיו לו, כי אינו יודע מה טובה עתידה להיות לו מהם. וכן עשה נחום איש גם זו כי המאמין בלב שלם והבוטח בעזר הצור – הוא שמח לעולם. והוא סובל כל דבר, כמו החולה שאוכל סמים המרים בשביל הרפואה. והסובל הוא חופשי מדאגת העולם. גם הסובל מסתפק במעט שיש לו, כי יאמר:
די לי במה שגזר לי הבורא.
ועתה הבט וראה, כי השמחה כוללת הכל: כי כל האדם הדואג על העולם הזה – אין לו מנוחה, ותמיד הוא מחשב להרוויח ממון, ולא יסתפק במה שחלק לו האל. לכן השמח בחלקו הוא עשיר אף אם הוא עני , כי ישמח באלוקים שהוא חלקו ונחלתו.
וכן כתיב :" חֶלְקִי יְהוָה אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ."
וכן הוא אומר: "יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהוָה." ומידה הזאת בנפשות הצדיקים, שהם בנועם שלם בעניין עבודתם, ובשמחה גדולה בפרישותם, כמו שנאמר:
"שִׂמְחוּ בַיהוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב."
שנזכה!

"יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וְאֶמֶת".
זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שֶׁיִּהְיֶה לִי וּלְכָל יִשְׂרָאֵל כִּסּוּפִין וְגַעְגּוּעִים וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְחֵשֶׁק אֲמִתִּי לָבֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
עַד שֶׁאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל חֶשְׁקִי וּרְצוֹנִי, לֵילֵךְ וְלִנְסֹעַ וְלָבוֹא לְשָׁלוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
חִישׁ קַל מְהֵרָה. כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ גֹּדֶל הַהֶכְרַח שֶׁלִּי, כַּמָּה אֲנִי צָרִיךְ וּמֻכְרָח לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה,
לְגֹדֶל עֹצֶם רִחוּקִי מִמְּךָ, וּלְעֹצֶם עֹבִיוּת גַּשְׁמִיּוּתִי וְעַקְמִימִיּוּת שֶׁבְּלִבִּי וּבִלְבּוּל דַּעְתִּי, אֲשֶׁר עַל כָּל זֶה אֲנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׁם עִקָּר יְסוֹד מְקוֹר הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שָׁם שֹׁרֶשׁ כְּלָלִיּוּת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. הִיא הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה בָּחַר בָּהּ בִּשְׁבִיל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל הַנִּבְחָר, הִיא הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד, אֶרֶץ הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים וְהַנִּצְחִיִּים, אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר בָּהּ עִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ, יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ:
אָנָּא יְהֹוָה, רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים, חַסְדָּן מָלֵא חֲסָדִים,
טוֹב מָלֵא טוֹבוֹת. צַדִּיק מָלֵא צְדָקוֹת. מוֹשִׁיעַ מָלֵא יְשׁוּעוֹת. הֵטִיבָה בִּרְצוֹנְךָ עִמִּי וְתֵן לִי בְּרַחֲמִים וָחֶסֶד וּבְמַתְּנַת חִנָּם,
שֶׁאֶזְכֶּה מְהֵרָה לָבֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֵינוּ, הָאָרֶץ אֲשֶׁר כָּל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשָׁם לִהְיוֹת שָׁם. וְרֻבָּם בָּאוּ לְשָׁם וְתִקְּנוּ שָׁם מַה שֶּׁפָּעֲלוּ וְזָכוּ שָׁם לְמַה שֶּׁזָּכוּ, הַכֹּל עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא נְקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, אֲשֶׁר טָרַח וְיָגַע אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה מְאֹד, וְהִבִּיט וְרָאָה וְהֵבִין וְחָקַר וְחָקַק
וְחָצַב וּמָדַד וְשָׁקַל וּמָנָה, עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת שֶׁהִיא יְסוֹד נְקֻדַּת הַקְּדֻשָּׁה יְסוֹד הָאֱמוּנָה,
וְהִבְטִיחוֹ לְהַנְחִיל אוֹתָהּ לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו לְדוֹרוֹתָם. עַל כֵּן רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְזַכֵּנִי בִּזְכוּתוֹ וְכֹחוֹ וּבִזְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁזָּכוּ לָבֹא לְשָׁם, שֶׁאֶזְכֶּה גַּם אָנֹכִי הַנִּבְזֶה וְהַפָּחוּת בְּתַכְלִית שֶׁאֵין פְּחִיתוּת אַחֲרָיו, לְדַלֵּג וְלִקְפֹּץ מְהֵרָה עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים וְהַסִּכְסוּכִים הַמּוֹנְעִים מִלִּנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְשַׁבֵּר הַכֹּל מְהֵרָה וְלָבֹא בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה. נָא אָבִי אָב הָרַחֲמָן, הַמְרַחֵם רַחֵם עָלַי,
רַחֵם עַל עָנִי וְאֶבְיוֹן כָּמֹנִי הַפּוֹרֵשׂ כַּפָּיו נֶגְדֶּךָ, מְבַקֵּשׁ וְשׁוֹאֵל צְדָקָה וּמַתְּנַת חִנָּם לְבַד. וְגַם זֶה אֵינִי זוֹכֶה לוֹמַר בֶּאֱמֶת,
מֵעֹצֶם בִּלְבּוּל וַעֲכִירַת דַּעְתִּי, כַּאֲשֶׁר נִגְלָה לְפָנֶיךָ אָדוֹן מָלֵא רַחֲמִים. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, אֲנִי מְצַפֶּה לִישׁוּעָתְךָ וְטוֹבָתְךָ וַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים וְצִדְקוֹתֶיךָ הַנּוֹרָאוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת. חוּס וְרַחֵם עָלַי וַהֲבִיאֵנִי לְשָׁלוֹם מְהֵרָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְחַזֵּק וְאַמֵּץ דַּעְתִּי וּלְבָבִי,
שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲבֹר עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים וְהַבִּלְבּוּלִים וְעַל כָּל מְנִיעוֹת הַמֹּחַ. וְתַשְׁפִּיעַ לִי מָמוֹן בְּשֶׁפַע עַל הוֹצָאוֹת וְכָל הִצְטָרְכוּת הַדֶּרֶךְ. וְאֶזְכֶּה לִנְסֹעַ בְּשָׁלוֹם וְלָבֹא בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שָׁלוֹם בְּגוּפִי וּבְתוֹרָתִי וּבְמָמוֹנִי, שָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע.
וְתַצִּילֵנִי מִכָּל מִינֵי הִרְהוּרִים רָעִים וּמִכָּל מִינֵי פְגָמִים. וְלֹא יַגִּיעַ לִי הֶזֵּק חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי הַדֶּרֶךְ הָרָחוֹק הַזֶּה בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן, לֹא בְּגַשְׁמִיּוּת וְלֹא בְּרוּחָנִיּוּת, וְאֵצֵא בְּשָׁלוֹם וְאָבוֹא בְּשָׁלוֹם. וְאֶזְכֶּה לִפְעֹל שָׁם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּל צָרְכִּי.
לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֵילֵךְ וְלַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב:
וּתְזַכֵּנִי עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְשַׁבֵּר מִדַּת הַכַּעַס בְּתַכְלִית. וְאֶזְכֶּה לַאֲרִיכַת אַפַּיִם בְּכָל הַבְּחִינוֹת, שֶׁאֶזְכֶּה לִכְבּשׁ כַּעֲסִי תָמִיד, וְלֹא אֶכְעוֹס וְלֹא אַקְפִּיד שׁוּם כַּעַס וְהַקְפָּדָה כְּלָל עַל שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְאֶזְכֶּה לַעֲבוֹד אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּבִתְמִימוּת גָּדוֹל. וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה, וּלְהַכְנִיס כָּל כֹּחִי וְכָל מַחְשְׁבוֹת לִבִּי וְדַעְתִּי בְּתוֹךְ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה הַקְּדוֹשָׁה וְהַנּוֹרָאָה מְאֹד מְאֹד. וְאֵדַע וְאַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ, וְאַתָּה עוֹמֵד עָלֵינוּ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה,
וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ וּמַבִּיט וּמַאֲזִין וּמַקְשִׁיב כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה. וְאֵדַע לִפְנֵי מִי אֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֻמְשַׁךְ עָלַי יִרְאָה וְאֵימָה גְדוֹלָה מִפָּנֶיךָ. וְאֶזְכֶּה לְכַוֵּן הֵיטֵב הֵיטֵב בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה,
וְלֹא אַסִּיחַ דַּעְתִּי כְּלָל מִשּׁוּם דִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה, וְלֹא אַתְחִיל לְהַטּוֹת דַּעְתִּי כְּלָל מִכַּוָּנַת פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה.
וְלֹא אֶחְשֹׁב חַס וְשָׁלוֹם שׁוּם מַחֲשָׁבָה חִיצוֹנָה וְזָרָה כְּלָל בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, רַק אֶזְכֶּה לְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתִּי בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק אֲשֶׁר לֹא יִנָּתֵק וְלֹא יֵהָרֵס לְעוֹלָם. וְאֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר בַּעֲבוֹדַת יְהֹוָה בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל וּבְשִׂמְחָה רַבָּה וַעֲצוּמָה, וְלֹא אַשְׁגִּיחַ בְּדַעְתִּי עַל שׁוּם בִּטּוּל וּבִלְבּוּל וּמוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב, וְלֹא אֲבַלְבֵּל דַּעְתִּי עֲלֵיהֶם כְּלָל,
וְלֹא אָחוּשׁ וְלֹא אֶסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, וְלֹא תִפֹּל עָלַי שׁוּם עַצְלוּת וְעַצְבוּת וּכְבֵדוּת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת כְּלָל.
רַק אֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל לְגַמְרֵי כָּל מִינֵי עַצְלוּת וּכְבֵדוּת וּמְנִיעוֹת הַמֹּחַ
וּמְנִיעוֹת גַּשְׁמִיִּים וְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּבִלְבּוּלִים וְעַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, הַכֹּל אֶזְכֶּה לְשַׁבֵּר בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים וְהָעֲצוּמִים. וְאֶזְכֶּה לְמִדַּת אֶרֶךְ אַפַּיִם בֶּאֱמֶת, שֶׁאֶזְכֶּה לְהַאֲרִיךְ אַפִּי עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל וְלִבְלִי לָחוּשׁ עֲלֵיהֶם כְּלָל, וְלֹא יִכְפַּת לִי שׁוּם דָּבָר כְּלָל. רַק אֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלִּי בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּזְרִיזוּת וּבְשִׂמְחָה,
וְלֹא תִקְצַר רוּחִי חַס וְשָׁלוֹם מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְתַשְׁפִּיעַ עָלַי כֹּחַ הַגֹּדֶל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ דִּקְדֻשָּׁה, הַנִּמְשָׁךְ מִן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה,
שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת הוֹלֵךְ וְגָדוֹל וְצוֹמֵחַ בַּעֲבוֹדָתְךָ, וְלֹא יַזִּיק לִי שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם.
וּבְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר אָחֵל בַּעֲבוֹדַת יְהֹוָה וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, בְּכָל לְבָבִי אֶעֱשֶׂה וְאַצְלִיחַ:
אָנָּא מָלֵא רַחֲמִים,
"נוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה". אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ רִבּוּי חֲלִישׁוּתִי וּבִלְבּוּל דַּעְתִּי וְעַקְמִימִיּוּת לְבָבִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וּבִפְרָט בִּדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, אֲשֶׁר כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת יֵשׁ לִי מְנִיעוֹת וְעִכּוּבִים וּבִלְבּוּלִים רַבִּים בְּלִי שִׁעוּר
קֹדֶם שֶׁאֲנִי מַתְחִיל לַעֲשׂוֹתוֹ. וַאֲפִלּוּ בָּעֵת שֶׁאֲנִי זוֹכֶה לַעֲסֹק בּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ, מְבַלְבְּלִים וּמְעַקְּמִים אֶת לְבָבִי וְדַעְתִּי בְּכַמָּה וְכַמָּה עַקְמִימִיּוּת עַל עַקְמִימִיּוּת, וּבְכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת וּבִלְבּוּל הַדַּעַת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּפְנִיּוֹת בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, עַד אֲשֶׁר "כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל", עַד אֲשֶׁר קַצְתִּי בְּחַיַּי, כַּאֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי מָלֵא רַחֲמִים. וּמָה אֶעֱשֶׂה וַעֲוֹנוֹתַי עָשׂוּ כָּל זֹאת. רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, שֶׁאֶזְכֶּה לַאֲרִיכַת אַפַּיִם בֶּאֱמֶת, בְּאֹפֶן שֶׁאֶעֱבֹר עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּעַכְּבִים
מִן הַקְּדֻשָּׁה, הֵן מְנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי מִמֶּנִּי בְּעַצְמִי מֵחֲמַת תַּאֲוֹת וּבִלְבּוּל הַדַּעַת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, הֵן מְנִיעוֹת מֵאַנְשֵׁי הָעוֹלָם הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, כִּי רַבִּים קָמִים עָלֵינוּ בְּכָל־עֵת כַּאֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ, הַכֹּל אֶזְכֶּה לְבַטֵּל, וְאַאֲרִיךְ אַפִּי וְרוּחִי וְלֹא אַשְׁגִּיחַ וְלֹא אֶסְתַּכֵּל וְלֹא אָחוּשׁ עֲלֵיהֶם כְּלָל, וְאַל יְבַהֲלוּנִי רַעְיוֹנַי וְאַל יְקַצְרוּ רוּחִי חַס וְשָׁלוֹם, אַל יֵרַךְ לְבָבִי, וְלֹא אִירָא וְלֹא אֶחְפֹּז וְלֹא אֶעֱרֹץ מִפְּנֵיהֶם,
כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הַהוֹלֵךְ עִמָּנוּ לְהִלָּחֵם לָנוּ עִם אוֹיְבֵינוּ לְהוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַמֵּץ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת תְּאַמֵּץ,
"אַל תִּטְשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי". זַכֵּנִי לָבֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חִישׁ קַל מְהֵרָה, וְלִזְכּוֹת שָׁם לְכָל מַה שֶּׁיְּכוֹלִין לִזְכּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מְקוֹם אֲשֶׁר משֶׁה וְאַהֲרֹן מָסְרוּ נַפְשָׁם לָבֹא לְשָׁם. וְאֶזְכֶּה לַאֲרִיכַת אַפַּיִם בְּכָל הַבְּחִינוֹת, וְלֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, וּלְבַטֵּל הַכַּעַס וְהַקְּפֵּדוּת בְּתַכְלִית. וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת טוֹב לַכֹּל, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְלִבִּי שׁוּם צַד קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְהַקְפָּדָה וְכַעַס עַל שׁוּם אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם,
אֲפִלּוּ עַל הַשּׂוֹנְאִים וְהָרוֹדְפִים אוֹתִי, רַק אֶזְכֶּה לִהְיוֹת טוֹב לַכֹּל בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב. וְאֶזְכֶּה לְהִזְדָּרֵז בַּעֲבוֹדָתְךָ מְאֹד בְּשִׂמְחָה וְחַיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, וּתְחַזְּקֵנִי וּתְאַמְּצֵנִי תָמִיד עַד שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם וּלְדַלֵּג וּלְקַפֵּץ עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים מִן הַקְּדֻשָּׁה. וְאֶזְכֶּה מְהֵרָה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב. וְאֶהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ וְתַקִּיף בַּעֲבוֹדָתְךָ תָמִיד,
וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת גִּבּוֹר לִכְבּשׁ אֶת יִצְרִי וְרוּחִי לָסוּר מֵרָע וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ תָמִיד. אַדִּיר אָיוֹם וְנוֹרָא, חָזָק וְאַמִּיץ, חַזְּקֵנוּ וְאַמְּצֵנוּ בֶּאֱמוּנָתְךָ וּבַעֲבוֹדָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ עֹז וְתַעֲצוּמוֹת וּגְבוּרָה דִקְדֻשָּׁה בַּלֵּב, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יוּכַל לְבַלְבֵּל דַּעְתֵּנוּ שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְנִזְכֶּה לְקַיֵּם כְּמוֹ שֶׁהִזְהַרְתָּנוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהוֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָ. וְנֶאֱמַר, קַוֵּה אֶל יְהֹוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְהֹוָה. וְקַיֵּם לָנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, וְקֹוֵי יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ. חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַיְהֹוָה:"
(ליקוטי תפילות א תפילה פד)

להצלחת ושמירת כל עם ישראל ובפרט הרב אליעזר בן עטיא ברלנד שליט"א
הרב שלום ארוש בן ימנה שליט"א.
הרב יונה לייב בן בלומה דבורה שליט"א.
"כי בשמחה תצאו" השמחה היא הסגולה הכי גדולה לצאת מכל המצרים!
ואמר רבינו הקדוש
"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!"
נ נח נחמ נחמן מאומן
הלימוד מוקדש לעילוי כל נשמות ישראל ובפרט:
טארק אלי חיים בן יוסף והלה
יוסף בן חיים ושרה רבקה
יונה לייב בן חיים משה נחמיה
יהודה זאב בן יחיאל צבי
אליהו ליאון לוי בן שפיקה
אברהם חי בן מסעודה
יוסף בן מסעודה
סמיחה בת מסעודה
חביבה בת מסעודה
חנינה נינט בת רחל
יעל בת עליזה
יהי רצון שנזכה לעבוד את ה' בשמחה תמיד! להודות ולומר תודה על הכל בחיים.
שה' יתברך ישפיע עלינו שפע של ברכה, אמונה שלמה, ישוב הדעת, זיווגים טובים מתאימים והגונים לכל הצריכים, רפואה שלמה בתוך כל ישראל,
שלום בית אמיתי, שמחה, אהבת ה' וגאולה שלמה ברחמים רבים.
אמן !